הצדוקים והלכתם - על דת וחברה בימי בית שני

הספר הוא מסע אל עולמם ההלכתי- דתי ותולדותיהם של הצדוקים. הצדוקים עמדו בראש החברה היהודית והנהיגו את בית המקדש בתקופה החשמונאית ובימי בית הורדוס, אך לא הותירו אחריהם כתבים משל עצמם. השתייכו אליהם השליטים החשמונאים יוחנן הורקנוס, אלכסנדר ינאי ובנו אריסטובלוס השני, וכן גם הכוהנים הגדולים יוסף קייפא (שעצר את ישו והסגירו לרומאים), חנן בן חנן (מראשי המנהיגים במרד הגדול, שגם הוציא להורג את יעקב אחי ישו), ועוד רבים. הם מייצגים במידה רבה את היהדות הקדומה, הטרום-רבנית.

הלכות הצדוקים כפי שהשתמרו בספרות חז"ל, מנותחות בספר זה תוך השוואתן עם ההלכות שבמגילות קומראן, כגון מגילת המקדש, ו'מקצת מעשי התורה'. תפיסת עולמם של הצדוקים, שהמחבר מגדיר אותה כ'קדושה דינמית', משוחזרת לאור מודלים אנתרופולוגיים. בהמשך הספר מתבררים תולדותיהם של הכוהנים הגדולים הצדוקים, ומידת השפעתם על הנעשה במדינה החשמונאית וההרודיאנית ועל הנעשה בבית המקדש, תוך ניתוח דברי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו. דיון מיוחד מוקדש לרדיפותיהם של הצדוקים את הנוצרים הראשונים כפי שהשתמרו בברית החדשה. בתוך כך, הספר אף דן בעולמם ההלכתי- חברתי ובתולדותיהם של יריביהם העיקריים של הצדוקים, הלא הם הפרושים, אבותיהם הרוחניים של חז"ל.

2005, הוצאת יד בן צבי, 457 עמודים