חג הפסח וחג המצות

חג הפסח וחג המצות

ד"ר חיים בורגנסקי

כשאנחנו אומרים "חג הפסח", אנחנו מתכוונים בדרך כלל לחג של שבעה ימים שחל בין 15 לניסן ל21- בניסן.
הלילה הראשון שלו הוא ליל הסדר, ויומו הראשון הוא החג שלמחרת. בשפתנו היומיומית "חג הפסח" ו"חג
המצות", הם שני שמות לאותו חג. אולם לאמיתו של דבר, מדובר בשני חגים שונים.
הנה, למשל, פסוקים ה -ו מפרק כג של ספר ויקרא:
בַּ ח דֶ ׁש הָ רִ אׁשׁ֗ ֹון בְּ אַּ רְּ בָ עָָ֥ה עָ שָָׂ֛ ר לַּח דֶ ׁש בין הָ עַּרְּ בָָּ֑יִם פֶֹ֖סַּ ח לה'
ּובַּ חֲמִ שָָּׁ֨ ה עָ שָָ֥ ר יֹום֙ לַּח דֶ ׁש הַּ זֶֶּ֔ ה חַָּ֥ ג הַּ מַּ צֹ֖ ֹות לה' ׁשִ בְּ עַָּ֥ת יָמִֹ֖ ים מַּ צָ֥ ֹות ת אכלּו:
רואים בצורה ברורה שמדובר בשני אירועים שונים, להם תאריך שונה. מה המשמעות של כל אחד מהם?
כדי לענות על כך עלינו לשוב מצרימה, לימי יציאת מצרים. כשבועיים לפני היציאה מצטווים בני ישראל לעשות
פסח בארבעה עשר בחודש. בלי להיכנס לפרטי הציווי והביצוע, מדובר היה בשה שנשחט בארבעה עשר
בחודש בין הערביים, ונצלה ונאכל בתוך בתיהם של בני ישראל במצרים. בני ישראל לא ידעו שבבוקר
שלמחרת הם עתידים לצאת ממצרים, ולכן אחר עשיית הפסח לא הכינו דבר ליום שאחרי, פשוט הלכו לישון...
עם שחר הם הושכמו במפתיע וגורשו ממצרים, בלי להכין צידה לדרך, ועל כן אכלו מצות, ולא לחם שדורש
הכנה מרובה, שני האירועים האלה, עשיית הפסח במצרים ביד' בניסן, עדיין ללא ידיעה ברורה על היציאה משם, והיציאה
בפועל ממצרים בבוקר שלמחרת, הם היסוד של שני החגים: חג הפסח בארבעה עשר בניסן סובב סביב
הקרבת קרבן הפסח, כעין מה שעשו אבותינו במצרים, וחג המצות, שנמשך שבעה ימים החל מחמישה עשר
בניסן, מציין את היציאה ממצרים ואכילת המצות בבוקר חמישה עשר בניסן.
 

כמה הבדלים בין חג הפסח לחג המצות:

חג הפסח, אם כך, הוא חג שמתחיל בארבעה עשר בניסן בין הערביים, ומסתיים בבוקר חמישה עשר בניסן.
המועד הבלתי רגיל לחג נובע מכך שהוא קשור לקרבן, ובבית המקדש היה הלילה נמשך אחרי היום, כלומר,
יממה מקדשית החלה בבוקר, עם פעולות היום הראשונות, ונסתיימה לקראת הבוקר הבא, עם סיום אכילת
הקרבנות על ידי אש המזבח או על ידי הכהנים.
גם כאן, החג שצמוד לקרבן הפסח מתחיל בזמן ההקרבה של הפסח, ומסתיים בסוף זמן אכילתו, בבוקר.
מצוות החג היא להקריב ולאכול את קרבן הפסח, ועל ידי כך להיזכר בברית שכרת ה' עם ישראל עוד בהיותם
במצרים, לילה לפני שיצאו, בשעה שהם עשו את זבח הפסח והוא פסח על בתיהם במכת בכורות.
חג הפסח אינו אחד משלושת הרגלים ולכן לא כל זכר צריך להגיע בו לבית המקדש. חבורת אוכלי הקרבן
היתה ממנה אדם אחד שעלה לבית המקדש להקריב את הקרבן, ויתר בני החבורה המתינו בירושלים לשובו
עם הכבש המוקרב, ואז הכינוהו לאכילה.
חג המצות, לעומת זאת, נמשך שבעה ימים והוא אחד משלושת הרגלים ("שלש רגלים תחוג לי בשנה... את
חג המצות תזכור..."). בחג זה חייב כל זכר לעלות לבית המקדש עצמו, להביא קרבנות ולהשתחוות בבית
המקדש. בני החבורה שאכלו את קרבן הפסח בירושלים בלילה, עלו למחרת כולם לבית המקדש כדי לקיים
את מצוות העלייה לרגל של חג המצות. "מצוות היום" של החג היא אכילת המצות, זכר ליציאתם של בני
ישראל למדבר בחפזון, ללא צידה לדרך, כשהם בטוחים בכך שהקב"ה עתיד לספק להם צרכיהם במדבר.
חג המצות, ככל חגי ישראל ומועדיו )מלבד הפסח...(, מתחיל מן הערב של טו' בניסן ונמשך עד מוצאי כא
בניסן.
 

לאיזה חג שייך ליל הסדר?

וכאן בא הדבר המפתיע: ליל הסדר שלנו הוא לילם של שני חגים: הוא הלילה ה"סוגר" את חג הפסח, והוא
הלילה ה"פותח" את חג המצות. שני החגים נפגשים ותורמים שניהם למה שאנו רגילים לעשות בלילה הזה.
למשל: הקידוש שייך לליל חג המצות, ככל השבתות והחגים שבפתיחתם אנו עושים קידוש. גם אכילת המצה
שייכת לליל חג המצות, שהרי זו המצווה העיקרית של החג. לעומת זאת, אכילת המרור, ה"כורך" והאפיקומן
תפקידם להזכיר לנו את קרבן הפסח שנאכל בלילה הזה כשבית המקדש היה קיים, ואכילתם קשורה לחג
הפסח.
גם העובדה שאנחנו מסיימים לבער את החמץ ביד' בניסן לפני הצהריים קשורה לחג הפסח, שהרי חג הפסח
מתחיל בזמן שהיה ראוי לשחיטת הפסח – אחרי חצות היום (חג המצות מתחיל 6 שעות לאחר מכן, עם
שקיעת השמש), ואנחנו מבערים את החמץ עוד קודם זמנו של חג הפסח.
היום, שאין לנו קרבן פסח, קשה להבחין את ההבחנות הללו. הן היו מובנות הרבה יותר כשהיה בית המקדש
קיים. הלוואי שנזכה להגיע גם לכך, ולחוג את שני החגים, חג הפסח וחג המצות, בשמחה ובטוב לבב.