צום י"ז בתמוז

צום י"ז בתמוז

ד"ר חנה פרידמן

י"ז בתמוז (שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז) הוא אחד מארבעת ימי התענית שנקבעו במסורת היהודית לזכר חורבן בית המקדש. תעניות אלה מציינות את השלבים השונים של החורבן, החל מהטלת המצור על ירושלים (בעשרה בטבת) פריצת חומות העיר (בחודש תמוז), חורבן בית המקדש (בתשעה באב) ורצח אחרון המנהיגים היהודיים בארץ ישראל - גדליה בן אחיקם (בשלושה בתשרי).

התאריכים הללו מתייחסים לאירועים סביב חורבן בית המקדש הראשון בידי הבבלים (בשנת 586 לפנה"ס), אולם באופן דומה התרחשו חלקם כמעט באותם המועדים כ- 650 שנה מאוחר יותר, בעת חורבן הבית השני בידי הרומאים.

ביום י"ז בתמוז בשנת 70 לספירה נפרצה חומת ירושלים בידי הרומאים לאחר חודשי מצור ארוכים על העיר. שלושה שבועות לאחר מכן, בתשעה באב, פלשו צבאות טיטוס להר הבית ושרפו את בית המקדש. באשר לחורבן הבית הראשון, כפי שמעיד ספר ירמיהו¹ נראה שחומות ירושלים נפרצו כבר בט' בתמוז, וכנראה שלאחר חורבן הבית השני אוחדו שני האירועים לתאריך המאוחר מביניהם. הצעה אחרת עולה בתלמוד הירושלמי, היא שגם בחורבן בית ראשון נפרצו חומות העיר בי"ז בתמוז, ומה שנכתב בספר ירמיהו נובע מבלבול מניין הימים בימי המצור².

נוסף על פריצת החומות מתארת המשנה במסכת תענית (ד,ו) אירועים מצערים אחרים שאירעו לאורך ההיסטוריה היהודית באותו היום: חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז (...) נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהֻבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפּוֹסְטֹמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. שבירת הלוחות נעשתה בידי משה רבנו כשירד מהר סיני 40 יום לאחר מעמד הר סיני (ו' בסיוון) וראה את ישראל חוטאים בחטא העגל. ביטול הַתָּמִיד [הפסקת הקרבת קורבן הַתָּמִיד שהוקרב פעמיים ביום בבית המקדש], שריפת ספר התורה והעמדת צלם בהיכל הם אירועים פחות ידועים שהתרחשו, ככל הנראה, בתקופה החשמונאית בימי בית שני או לאחר החורבן, והדעות חלוקות לגבי זיהוי מדויק של כל אחד מהם. עצם הרעיון שישנם ימים מועדים לפורענות (ולחילופין- ימים מועדים לשמחה) בלוח השנה העברי, מצוי וידוע גם ממקומות אחרים.

צום י"ז בתמוז נחשב לאחד הצומות ה"קלים". בניגוד לתשעה באב ויום כיפור (החמורים), שאורכים יממה וכוללים עינויי גוף אחרים, נוהגים הצומות הקלים רק בשעות היום, האיסורים הם אכילה ושתייה בלבד, ובמקרי חולי או קושי גדול נהגו להתיר את הצום. התעניות הללו מתבטאות גם בנוסח התפילה, ובקריאה בתורה הנוהגת בבית הכנסת, אז קוראים שני קטעים מספר שמות- תפילת משה למחילה לעם לאחר חטא העגל, והתגלות ה' למשה עם י"ג מידות הרחמים.

י"ז בתמוז פותח את "יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים"; מיום זה למשך שלושה שבועות ועד לתשעה באב, מתחילים להתווסף בהדרגה³ מנהגי אבלות שונים- ביניהם איסורי נישואין ומסיבות, כביסה ורחצה לשם תענוג, אכילת בשר ושתיית יין ועוד.

מנהגי האבלות הללו, והצער על חורבן ירושלים נועדו להזכיר שעוד נותרה עבודת תיקון מוסרי וחברתי, עד שיתקיים חזון הנביאים לשפע ושלום שעתידים לבוא לישראל ולעולם כולו. כשיושלם תיקון זה, מבטיח הנביא זכריה (ח,יט): "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי (= יז בתמוז) וְצוֹם הַחֲמִישִׁי (=ט באב) וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי (= ג בתשרי) וְצוֹם הָעֲשִׂירִי (=עשרה בטבת) יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".

¹ירמיה לט,ב: "בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ – הָבְקְעָה הָעִיר". החודש הרביעי לפי המקרא הוא חודש תמוז, כיוון שהשנה המקראית נספרת מראש חודש ניסן. 

²כפי שמנסח זאת רבי תנחום בר חנילאי (ירושלמי תענית פ"ד ה"ה): קילקול חשבונות יש כאן.

³ישנם הבדלים במנהגי עדות שונות לגבי הפרטים, אולם בכולן מתרחבים האיסורים ככל שמתקרבים אל תשעה באב. הדרגות הן: שלושת השבועות מי"ז בתמוז, תשעת הימים המתחילים בראש חודש אב, השבוע שחל בו תשעה באב, ערב תשעה באב (אחר חצות), ותשעה באב עצמו.