"עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר חוֹלְלוּ הַמַּכַּבִּים" – על נס וטבע

"עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר חוֹלְלוּ הַמַּכַּבִּים" – על נס וטבע

ד"ר אלי גורפינקל

למילה 'נֵס' יש בשפה העברית שתי משמעויות: א. דגל, או תורן גבוה – חפץ בולט; ב. מעשה פלאי שמיוחס לכוח עליון. שתי משמעויות אלה יונקות זו מזו – הנס מבקש לסמן משהו ולהורות עליו. אמנם, מה מסמן הנס במשמעות השנייה?

הפסוקית שבכותרת היא שורת הסיום בשיר הילדים המפורסם 'ימי החנוכה'. השיר נכתב ביידיש על ידי מרדכי ריווסמן, והנוסח העברי המוכר לרובנו הוא פרי תרגומו של אברהם אברונין. שורת סיום זו קובעת (או לפחות היו שכך הבינו אותה): נסי החנוכה הם פרי המאמץ ומסירות נפש של המכבים ותומכיהם שמרדו ביוון. שירי חנוכה נוספים חושפים שמדובר בתפיסה המבקשת להתפלמס עם התפיסה המסורתית של ניסי החג: 'נֵס לֹא קָרָה לָנוּ - פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ / בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם - וַיְּהִי אוֹר!' (אהרן זאב, אנו נושאים לפידים); 'בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה / מַכַּבִּי מוֹשִׁיעַ וּפוֹדֶה' (מנשה רבינא, מי ימלל). עלינו לקחת את גורלנו בידינו ולא לחכות לנס! טענו החלוצים נגד המצפים למשיח שירד משמים ויגאל את העם, ותוך כדי כך פירשו את חנוכה כחג לאומי המעלה על נס את נס המרד והיוזמה הלאומית האנושית.

אכן, המתח אודות משמעותו של חג החנוכה עולה כבר מעיון במקורות החז"ליים שמציינים את החג: מחד, קובע התלמוד הבבלי (שבת, כא ע"ב):
מאי חנוכה (מהו חג החנוכה)? ... שכשנכנסו יוונים להיכל טִמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים.

מקורות אחרים (נוסח 'על הניסים' שנאמר כתוספת לתפילות החג; רמב"ם, משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה, ג, א-ב) מדגישים יותר את נס הניצחון במלחמה.
במהלך הדורות דנו הוגים ומפרשים במתח זה. מהם שהדגישו את שינוי הטבע שבנס פך השמן, מהם שהדגישו את הממד הלאומי, ומהם שהציעו דרכי תיווך שונות שטוענות שהחג מציין את שני הממדים. המהר"ל מפראג בספרו נר מצווה מציע באחד מהסבריו את הכיוון הבא:
שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה, בשביל שהיו מנצחים את היונים, רק שלא היה נראה שהיה כאן נצחון הזה על ידי נס שעשה זה השם יתברך ולא היה זה מכחם וגבורתם. ולפיכך נעשה הנס על ידי נרות המנורה, שידעו שהכל היה בנס מן השם יתברך, וכך המלחמה שהיו מנצחין ישראל היה מן השם יתברך.

לדבריו, עיקר מהותו של חנוכה הוא אכן מסירות הנפש של החשמונאים, והנס הפלאי שבנרות עניינו הוא להורות לנו שגם ההצלחה במלחמה מיוחסת לאל. נראה, שכוונתו אינה לטעון שהאל סובב את כל מהלכי המלחמה והנרות מזהירים אותנו מייחוס ההצלחה במלחמה ליוזמה האנושית; להבנתי, מהר"ל טוען: האל נותן את הכוח הפיסי, ובעיקר את כוח העמידה הרוחני שאפשר את המרד. נרות החנוכה שמזכירים את נס פך השמן, מציינים את הרכיבים העמוקים של התרבות היהודית, כדברי מחבר ספר משלי: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו, כג), נותנים משמעות רוחנית ליוזמה האנושית, ורומזים לברכת האל ולסיועו הנסתר.