צום עשרה בטבת

צום עשרה בטבת

הרב ד"ר יוסף פריאל

אירועי חורבן בית ראשון ייצבו בעקבותיהם ארבעה צומות שנהגו בהם לצום:

1. עשרה בטבת בו החל המצור על ירושלים (588 לפנה"ס) כך על פי מל"ב כה,א; יחזקאל כד,ב.
2. הצום של תמוז (בבית ראשון ט' בתמוז, על פי ירמיהו נב,ו) – 586 לפנה"ס, הצום שנקבע עקב פריצת הבבלים לעיר והפרעות שעשו במשך חודש בתושבי ותושבות העיר עד לשריפת המקדש.
3. הצום של אב (בבית ראשון ז' באב, על פי מל"ב,כה או י' באב על פי ירמיהו נב) – שנקבע עקב שריפת המקדש והגליית ניצולי העיר ב-586 לפנה"ס.
4. והצום שנקבע בעקבות רצח גדליה שחל שנה (585) או חמש שנים לאחר החורבן (581).

קל להבין את הצורך בצום בעקבות שריפת המקדש (צום אב); ניתן גם להבין את הצום שנקבע בתמוז עקב ההתעללות בתושבי העיר; קשה יותר להבין למה צריך לציין ולצום גם בתאריך בו החל המצור על ירושלים. 
השאלה מתעצמת אם משחזרים את אירועי השנים שקדמו לחורבן שמשתמע מהם שלא היה זה המצור הראשון. כבר בימי יהויקים, שקדם למלך האחרון - צדקיהו, הוטל מצור על ירושלים (מל"ב כד,א) ולא נקבע צום בעקבות מצור זה? 

אכן, לאורך ההיסטוריה צירפה היהדות לצום זה סיבות נוספות כדי לתת משנה תוקף לצורך לצום. 
יש שראו בתרגום התורה ליוונית (על פי המסורת היה זה בח' או ט' טבת) אסון היסטורי גדול, וכך נוסח מסכת סופרים (מדרש מן המאה ה-6) פרק א: 'מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יוונית, והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שלא הייתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה'. היהדות חששה מאד מהשלכות התרגום הזה שיביא לשליטה של היוונים בחכמה היהודית והיה חשש מוצדק שהם ישתמשו בידע הזה כדי לפגוע ביהודים, גם מתוך כך שלא יבינו בצורה מספיק מעמיקה את העקרונות והיסודות של היהדות, שהרי תרגום זו אומנות הדורשת הרבה ידע מעבר לשפה עצמה.

סיבה נוספת לצום מוזכרת בספר יוחסין לר' אברהם זכות (פורטוגל, מאה 15): 'אז נפטר עזרא הכהן הסופר בעשרה בטבת ... ונסתלקה נבואה מישראל'. הדגש שם הוא על עזרא, דמות משמעותית מאד שהובילה את היהדות שלאחר החורבן בבבל, ולאחר הקמת הבית השני עלה והעלה לארץ. חז"ל ראו בעזרא דמות ששווה למשה רבנו מבחינת ההשפעה שלו על דורו, ופטירתו חיזקה עוד יותר את ההחלטה להתאבל ביום זה.

סיבה מפתיעה מופיעה בספר העיבור לר' אברהם בר חייא, (מאה 11 בספרד): 'והוא נולד לדבריהם בשנת ג אלפים תשס"א לבריאת עולם בעשרים וחמשה ימים מחודש דייגבר [=דצמבר] והוא יום שבת יום תשעה בטבת'. ה"הוא", זה "אותו האיש" – ישו, שאתו, ובעיקר עם ממשיכיו השלוחים, יש ליהדות חשבון היסטורי ארוך, ואם לידתו היתה בקרבת עשרה בטבת, זה חיזק את הרצון לצום בתאריך הזה.

עם הקמת המדינה, ולאחר השואה הנוראה, חיפשה הרבנות הראשית דרך לציין את השואה, ומאחר שלא רצו להוסיף יום צום נוסף ללוח העברי העמוס בצומות (ששה!), קבעו את עשרה בטבת כ"יום הקדיש הכללי", בו מתאבלים גם על חללי השואה ואומרים קדיש כולל על כל אלה שאיננו יודעים מתי בדיוק נספו.

בשנה זו, בה אנו עוד מחכים לעשרות החטופים בעזה, מתקיימת יוזמה של מספר ארגונים מכל קצוות הקשת הפוליטית, לעמוד מול חומות העיר העתיקה, לצום ביחד ולקרוא ביחד "לא בונים עוד חומות בינינו", האירוע מתקיים ביום שישי בשעה 10:00 בשער יפו.

נצטרף לתפילת הנביא זכריה (ח,יט): "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".