ד"ר יוסף פריאל

השכלה:

נושא העבודה שוות ערך תזה:

יחסו של חזקוני לרש"י בפירושו לתורה. בהנחיית: פרופ' יוסף עופר מן המחלקה לתנ"ך בבר אילן.

 נושא עבודת הדוקטורט:

דרכו הפרשנית של ר' חזקיה בן מנוח (חזקוני) בפירושו לתורה. בהנחיית: פרופ' יוסף עופר מן המחלקה לתנ"ך בבר אילן.

מלגות ופרסים:

רשימת פרסומים:

(2005) "יהושע ושמות כספרי בבואה", מורשתנו, טז (תשס"ה), עמ' 37–58.

(2005) "על החזרה בתיאור ימי המילואים", בתוך: לייב מוסקוביץ (עורך), מפרות האילן, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשס"ה, עמ' 219–221.

(2006) "סמיכות הפרשיות בפרשת שלח והקשר בדרך הרמז בין הציצית למרגלים", מורשתנו, יז (תשס"ו), עמ' 75–92.

(2007) "על האריכות בקרבנות הנשיאים", שמעתין, 166 (תשס"ז), עמ' 15–18.

(2008) "התנכרות יוסף לאחיו: נקמה או תהליך חינוכי?", טללי אורות, יד (תשס"ח), עמ' 35–52.

(2009) "כמה 'לשונות גאולה' יש בכתוב?", מורשתנו, יח (תשס"ט), עמ' 199–209.

(2010) "רבנו יוסף בכור שור: מעמדו בעולם הפרשנות ותהליך החשיפה המחודש של פירושו", אורשת (שילוב של טללי אורות ומורשתנו), א (תש"ע), עמ' 113–126.

(2011) " 'שמו' של ספר ויקרא: זיהוי מוקד רעיוני חדש בספר המאפשר הוראה איכותית לטקסט מרוחק", הגיגי גבעה, יד (תשע"א), עמ' 47–78.

(2011) "חלוקת פרשות השבוע בספר דברים (ותרומתה לזיהוי רעיונות יסוד בנאום משה)", אורשת, ב (תשע"א), עמ' 53–74.

(2011) "מזמור קכ כפתיח לשירי המעלות", בתוך: יעקב אפשטיין ויעל ברוש (עורכים), מאורות תהלים, אלקנה תשע"א, עמ' 334–336.

(2012) "משמעות הדמיון בין טהרת המצורע וחנוכת הכוהנים", אורשת, ג (תשע"ב), עמ' 35–41.

(2013) "מילת קוד בלשון המקרא: לוז כמקרה מבחן", שמעתין, 184 (תשע"ג), עמ' 57–64.

(2013) "פירוט השלל במלחמת מדין: עיון באריכות טקסטואלית חריגה בתורה", אורשת, ד (תשע"ג), עמ' 77–86.

 (2015) "Hezekiah Ben Manoach",  Encyclopedia of the Bible and its Reception online (EBR).

 (2015) "רצח גדליה" – מבט נוסף", אורשת, ו (תשע"ה), עמ' 57–64.

 (2017) "שירת התנ"ך של יורם טהרלב", מחקרי גבעה, ד (תשע"ו-תשע"ז), עמ' 169–201.

 (2018) "הארץ הטובה, ההר הטוב ונביאו אליהו בשירי יורם טהרלב", מחקרי גבעה, ה (תשע"ח),  עמ' 189–208.

(2020), "שירת התנ"ך של דודו ברק", מחקרי גבעה, ז (תש"ף), עמ' 15–37.

2021) " 'מת אב ומת אלול' לנתן יונתן: האב, הבן וכתבי הקודש", רינה בן שחר וניצה בן ארי (עורכות), דברי הכנס התשיעי 'העברית שפה חיה', הוצאת אוניברסיטת תל-אביב והקיבוץ המאוחד (בדפוס) תשפ"א.

הרצאות בכנסים מדעיים:

תחומי מחקר:

הקשר שבין הזמר העברי לתנ"ך; ר' חזקיה בן מנוח (חזקוני); החלוקה של פרשיות השבוע

פרופיל אקדמי:

בשנים האחרונות עיקר עיסוקי הוא בקשר שבין הזמר העברי לתנ"ך. כתבתי שני מאמרים על כתיבתו התנכ"ית של יורם טהרלב גם על זו של דודו ברק ונתן יהונתן. גם הוראתי כוללת תחום זה ואני מלמד בבר אילן את שלושת הקורסים האינטרדיסציפלינריים: "השתקפות סיפורי התורה בזמר העברי"; "השתקפות דברי הנביאים והכתובים בזמר העברי" ו"פזמונאי ישראל כותבים תנ"ך" שבהם מתבטא החיבור בין מקרא, מוסיקולוגיה, ציונות, היסטוריה ותרבות.

מאז שהתחלתי ללמד בעולם האקדמי לפני שמונה-עשרה שנים, לימדתי ארבעים קורסים שונים! בהוראתי נגעתי בשלושים ושלושה מתוך שלושים וששה ספרי התנ"ך. תחום ההוראה המרכזי שלי הינו ההיסטורי-גיאוגרפי, וכן הקשר שבין הזמר העברי למקרא, אך אני עוסק רבות גם בצד הספרותי של התנ"ך (בדגש על עריכה ומבנה) ובתחום זה באים לידי ביטוי  עיקר חידושיי במאמריי.

עבודת הדוקטור שלי עסקה בר' חזקיה בן מנוח (חזקוני), בן המאה הי"ג. חזקוני נתגלה כממשיכם  הפרשני של ר' יוסף בכור שור (מאה י"ב, צרפת) ור' יהודה החסיד (מאות י"ב–י"ג, אשכנז). בפירושו נתגלה עיסוק רב ב"דרכו של עולם" ו"בחיי האדם" המוצג הן מנקודת  מבטו של כותב הפרוש והן מנקודת מבטו של הלומד. בנוסף, גדוש הפירוש בפרשנות תמימה ועממית המנסה להתאים את התורה, סיפוריה ומצוותיה לכל אדם. חידושו של המחקר היה שימת לב לאווירת הפירוש ולא רק לתוכנו, דבר שיצר בפועל מבט חדש על דרך הפרשנות של חכמי צפון צרפת. כמו כן הכריע המחקר בסוגיית זמנו ומקומו של חזקוני, ומתוך כך שחשף פירושים עצמאיים לא מעטים של חזקוני, קרא קריאה להעצים את ההערכה לגבי תפקידו ההיסטורי. ב"ה סיימתי לכתוב ספר מדעי על חזקוני הנמצא כרגע בשיפוט לקראת הוצאה אקדמית. 

תחום אחר אותו אני חוקר הוא שאלת החלוקה של פרשיות השבוע כפי החלוקה הבבלית המקובלת היום. אין בידינו מידע היסטורי המנמק את החלוקה, ועם השנים מתגבשת אצלי תזה המבוססת על עקרונות ספרותיים, המנסה להסביר את החלוקה. כמה פרטים מתזה זו התפרסמו כבר או כמאמרים או ב"דף השבועי" היוצא באוניברסיטת בר-אילן, הדברים הוצגו במסגרת שיעור קבוע בגבעת-שמואל ובעתיד יוצגו בע"ה כספר.