לקרוא את מגילת אסתר כקריקטורה פארודית

לקרוא את מגילת אסתר כקריקטורה פארודית

ד"ר יחזקאל (חזי) כהן

העיתונות והתקשורת היו מלאות השנה בקריקטורות נגד נסראללה, סינוואר ועוד כמה המנים, רובן שנונות ומצחיקות כאחד.

מהי קריקטורה? היכולת לצייר ציור אבל באופן מוגזם ובכך לתפוס נקודה מהותית, ובמילים אחרות היכולת לצחוק על זה כדי לומר משהו אמיתי ועמוק. אם זה מצחיק אבל לא עמוק זה לא יעבוד, משום שרק השילוב של השניים יעלה חיוך אצל הצופה אבל גם את הבנה שיש כאן ביקורת חריפה ומשמעותית.

בעצם מגילת אסתר היא קריקטורה על מלך חזק ועוצמתי שכ-ו-ל-ם מנהלים אותו.

יש כאן מלך שמולך על 127 מדינות אבל צריך 7 עוזרים שיביאו את המלכה (על דרך הבדיחה הידועה כמה טיפשים צריך כדי להחליף מנורה...) וגם זה לא מצליח לו... יש במגילה סיפור על 7 השרים ומהומן אחד, וגם המן (לצערנו) ומרדכי ואסתר (לשמחתנו) שמנהלים את המלך. בעצם הכל תלוי בטבעת המלך שכל הזמן מוסרת מהאצבע המלכותית ונמסרת למישהו אחר שמנהל את העניינים כרצונו. וגם, יש כאן שרים שרואים בכל דבר בעיה עם פוטנציאל למלחמת עולם (ושתי לא באה אז יש כאן מלחמה בכל הנשים,  מרדכי לא משתחווה – אז נהרוג את כל היהודים). בקיצור פרודיה. עצובה ומצחיקה כאחד. אווירת הקרנבל חדרה לקריאת המגילה בבית הכנסת כשאנשים, נשים ובעיקר ילדים יושבים מחופשים לספיידרמן או אסתר המלכה ומרעישים בכל מיני צורות בכל פעם שנוקבים בשמו של המן הרשע. באופן עמוק הפארודיה משמשת לגחך את שונאי היהודים שבסוף כל מה שתכננו ייפול עליהם. על העץ שהכין המן תלו את מרדכי, בדיוק ביום שהפור קבע היהודים ניצחו את אויביהם, ומרדכי קיבל את טבעת המלך ובית המן.  על האוירה הזו של הצחוק והשמחה במגילה סיפר לי אבא שלי מסורת יהודית-עיראקית מעניינית על אחד מגדולי הרבנים חכם יוסף חיים – הבן איש חי.

והנה הסיפור:

בכל חג פורים לאחר קריאת מגילת אסתר נשא חכם יוסף חיים (המכונה הבן איש חי) דרשה על מגילת אסתר. אולם הדרשה לא הייתה כשאר הדרשות. כשהוא עוטה ארשת פנים רצינית, הוא בחר בכל פעם סצנה אחרת מן המגילה והציג אותה בהתלהבות ובשנינות עד שהקהל התגלגל מצחוק. פעם אחת הציג הבן איש חי את המן שנאלץ להלביש את מרדכי  היהודי בבגדי מלכות. הוא הדגים לכל באי בית הכנסת כיצד מרדכי מותח את ידיו לצדדים כמו ילד קטן ומקשה על המן להלבישו. ההצגה הייתה משעשעת וסחטה גלי צחוק מן הקהל.  כשסיים את הדרשה שאלו אותו "כיצד רב גדול ורציני כמוך עסוק בלהצחיק?!" על כך השיב חכם יוסף חיים "רק בכוחו של הצחוק להביס את הרוע, למחות את עמלק".  בתרבות היהודית מסמל עמלק את הרוע המוחלט בעקבות הסיפור בתורה על אודות התקפת הפתע של עמלק על בני ישראל כשיצאנו ממצרים. סמל זה התעצם מזיהויו של המן (במגילת אסתר) – שציווה להשמיד את כל היהודים – כצאצא של עמלק. ברבות הימים הפך המונח “עמלק” למילה נרדפת לרוע, שהתורה מצווה להיאבק בו.

אולם כיצד יש להתמודד עם הרוע? כיצד ניתן להכריע אותו?
בני אדם נוטים להפעיל כוח אל מול כוח; להרים צעקה אל מול עוול; להיאבק ברוע במלוא העוצמה מתוך ניסיון להכריעו. דרך זו היא טבעית ואכן לפעמים הזעקה והמאבק מצליחים ומנפצים את הרוע, אך לפעמים דווקא הפעלת כוח מעצימה אותו. נדמה כי חכם יוסף חיים (הבן איש חי) מבקש להציע דרך אחרת שבכוחה למוסס את הרוע ולהתיש את כוחו – הצחוק. לעיתים דווקא היכולת לחבר פרודיה שנונה או לצייר קריקטורה חדה ונוקבת – מצליחה יותר. כשאדם מצליח להמחיש עד כמה הרוע הוא מגוחך – הרי שהוא מתפוגג מאליו. זהו כוחו של הסטיריקן החושף את עומק הדברים וממוטט את הרוע אבל עם חיוך מרוח על הפנים. הרב יוסף חיים מבקש להניח את החיוך במוקד חג הפורים וללמדנו את חוכמת הצחוק. הצוחק במלוא הגרון אל מול הרוע מחליש אותו מבפנים, מפורר אותו, יוצר סדקים בשריון המצוחצח שלו ואולי אף מפיג את הפחד מפניו.

אז לצד המלחמה הכואבת והקשה בואו נצחק השנה ובכך נילחם בכל מה שמפחיד אותנו...