יום העצמאות

יום העצמאות

ד"ר אלחנן שילה

בציבור הרחב נתפס יום העצמאות כיום המבטא שמחה הקשורה לעצמאות מדינית וקיבוץ גלויות. בהגות הציונית המשמעויות של הקיום היהודי בארץ ישראל ובמדינת ישראל רחבות הרבה יותר. אחד העם (1927-1856) שאף להקים מרכז של תרבות יהודית שיקרין על יהדות הגולה. לימודי היהדות יהוו בסיס לזהות בעקבות שמירת המצוות שקרסה: עתה, [...] שכוח הדת המעשית הולך ורופף מיום ליום. [...] אף בני אורתודוכסים גמורים [...] אינם יכולים עוד לקלוט רוח היהדות בדרך מעשית. [...אם] יש עוד איפוא תקוה לחבב את היהדות על בנינו אלה, אין זה אלא אם כן ידעו את ערכה, [...] באופן שהידיעה מצד עצמה תברא בלבם רגש לאומי, אשר קיומו לא יהיה תלוי עוד בדרכי החיים החיצוניים¹.
לפי הגיון זה לימודי יהדות בחינוך הממלכתי חשוב יותר ממערכת החינוך הממלכתית-דתית ותפיסה זו עומדת בבסיס בית הספר ללימודי יסוד ביהדות. מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (1921-1865) שאף ליצירת לתרבות חילונית חדשה: "יש הכרח בתרבות חילונית [...] במקום הערכים הדתיים"². הקמת בית הספר לאומנות בצלאל בשנת 1908 מבטא רעיון זה.
יעקב קלצקין (1948-1882) לא האמין בעתיד יהדות הגולה. כל עוד אנו בגלות יש מקום לשמירת מצוות ככח משמר ו"הרבה-הרבה הן המצוות התלויות בגלות"³. לימודי יהדות אין בכוחן לשמר זהות: "ורוח היהדות, [...] – האין בו ערובה לקיום האומה? לא אין בו. [...] יפה כחה של הקלפה משל הגרעין"⁴. מה שישמור את הזהות אלו גבולות חדשים של חיים בתוך "לשון וארץ"⁵. 
יוסף חיים ברנר (1921-1881) טען שפעילות בתוך קולקטיב היהודי הוא זה שבונה זהות: "יהודי בכלל אינו נעשה על פי אמונה ידועה באידיאלים ידועים ובדעות ידועות, אלא אך ורק על ידי קשר חי עם המוני העם היהודי, על ידי דיבור בשפתו ועל ידי לקיחת חלק במילוי צרכי חייו"⁶. דבר זה ניכר בימינו במיוחד בשירות הצבאי המעצים זהות. בדומה לו א.ב. יהושע (2022-1936) מדבר על כל הרכבים של חיים במדינה יהודית כבונים זהות בשונה מהקיום החצוי והחלקי של היהודים בחו"ל: "הזהות היהודית בישראל, [...] מתמודדת עם כל מרכיבי החיים דרך המסגרת [...] של מדינה בטריטוריה מוגדרת ולכן היקף היישום שלה לתוך החיים הוא לאין ערוך מלא ורחב [...] מיהודיותו של יהודי אמריקאי"⁷.
הקיום שלנו כאן תלוי בעומק הזהות ובמודעות למשמעותה של זהות יהודית במדינת ישראל. המשורר הכנעני יונתן רטוש (1981-1908) חשש שהמדינה שתקום שתתרסק ברגעי משבר: "מה שאינו כורח-קיום לקבוץ אדם, סופו שיושלך הימה בשעת סערה"⁸. גבורת הלוחמים במלחמה מלמדת עד כמה גדולה המוכנות למסור את הנפש למען קיומנו פה, עד כמה שברירי הקיום ועד כמה צריך להעצים את הרוח העומדת מאחורי "האדם שבטנק" שינצח.

________

(1) אחד העם, "על דבר אוצר היהדות" [1894], בתוך כל כתבי אחד העם, תל-אביב תשי"ט, עמ' ק"ד- ק"ו.

(2) מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, פרקי יומן, תל-אביב תשל"ה, עמ' 105 – 107.

(3) י' קלצקין, "שעת-בינתים", תחומים, ברלין תרפ"ה, עמ' פ"ג.

 (4)   [1] (4) יעקב קלצקין, "גלות וארץ", תחומים, ירושלים-ברלין תרפ"ה, עמ' מ"ה- פ"ב. 

(5)  יעקב קלצקין, תחומים, ירושלים-ברלין תרפ"ה. מובא בספרו של א' הרצברג, הרעיון הציוני, ירושלים תש"ל, עמ' 244.

(6) ברנר יוסף חיים, כל כתבי י"ח ברנר, הוצאת הקיבוץ המאוחד ת"א תשכ"ז, כרך ג', עמודים 750 – 751.

 (7) א. ב. יהושע, "שיעור מולדת", מוסף הארץ, 12/5/2006, עמ' 10 – 11. 

(8)  ראשית הימים, עמ' 219-218