האם מתכנני "יום הקדיש הכללי" בקשו לקבוע אותו כיום אבל לדורי דורות?

האם מתכנני "יום הקדיש הכללי" בקשו לקבוע אותו כיום אבל לדורי דורות?

פרופ' ג'ודי באומל-שוורץ

בכל שנה בי' בטבת, הוא "יום הקדיש הכללי" אני שמה לב לשינויים הדמוגרפיים הקשורים בשורדי שואה או בקרובי משפחה דרגה ראשונה של יהודים שנרצחו בשואה – כלומר חתך האוכלוסייה שעבורה נקבע "יום הקדיש הכללי", ובייחוד אלה שיום מות יקיריהם לא נודע. בשלהי ששנת 1948, (ראשית תשי"ט), העלו אפר של קורבנות הנאצים ממחנה פלוסנבורג ארצה, והוא נקבר בי' בטבת. באותה הזדמנות, קבעה הרבנות הראשית לישראל שמי שאינו יודע את יום מות ההורים, אחים, אחיות, בעל, אישה או ילדים בשואה יאמר קדיש בצום י' בטבת. מכאן השם "יום הקדיש הכללי" על אף שהוא נקרא מלכתחילה  בפי העם (וגם בעיתונות!) "יום השואה". רק שנתיים מאוחר יותר הועבר בכנסת החוק הראשון לציון יום מיוחד "לשואה ולמרד – 1951", וקיבל את השם "יום השואה". 
כבר בראשית שנת 1951 הופיע אלבום בשם "מועדי ישראל" ובו תמונה של יהודים עטופים בטליתות תחת הכותרת "יום השואה" ולידו הכיתוב: "י' בטבת הוכרז על ידי הרבנות הראשית כיום זיכרון השואה, בו מעלים זכר מיליוני היהודים ברבנות השואה הנאצית". בשנים הבאות קנה היום אחיזה בקרב הציבור ובשנת תשט"ז התפרסמה חוברת רשמית תחת הכותרת "יום הקדיש" ובה הנחיות לעריכת יום הזיכרון. החוברת כללה איגרת מאת הרבנים הראשוניים הרצוג וניסים בדבר קביעת יום הקדיש ביום שהוא יום צום מסורתי לישראל, והנוסח המלא של ה"קדיש" הנאצר בשעת לווייה. באופן כללי ניתן לומר כי בניגוד להתעלמות הציבור באותו עשור מיום כ"ז בניסן, נתקבל "יום הקדיש הכללי" במהרה כיום אבל ממוסד בקהילות בארץ ובתפוצות.
ומאז להיום - מסיבות דמוגרפיות ברורות, בכל שנה יש פחות ופחות אנשים הבאים לבתי הכנסת לומר קדיש באותו יום. עם השנים, הוא גם הפך להיות מעין "יום שואה אלטרנטיבי" עבור הציבור הדתי בישראל, בייחוד בבתי הספר הדתיים, הישיבות והאולפנות, בדיוק כפי ש"יום ירושלים" הפך, עם השנים, לנחלת הציבור הדתי-לאומי באופן כמעט בלעדי. ציבור זה מנסה לצקת לתוך "יום הקדיש הכללי" תוכן ייחודי ובשנים האחרונות אף עלו הצעות שכל הציבור יאמר באותו יום קדיש כדי לשמר את המשמעות, וכן הצעות דומות באותה רוח. 
אך האם מתכנני "יום הקדיש הכללי" אכן בקשו לקבוע אותו כיום אבל לדורי דורות? האם לא הייתה כוונה "אד הוק" למצוא יום צום שיכול לשמש גם צום יאהרצייט שהיה נהוג בקרב ציבורים דתיים ואדוקים רבים, וגם יום אבל למי שהאבל היה עדיין טרי (בסך הכול 3 וחצי שנים לאחר תום המלחמה), שישרת את הצרכים הדתיים והנפשיים של השורדים ומי שיצא "בזמן" וקרוביהם דרגה ראשונה נרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם? הדבר אינו ברור. אך לתאריכים ולמועדים חיים משלהם – כוונות לחוד וביצוע לחוד. לכן בשנים הבאות כשכבר לא יהיו שורדי שואה בינינו ואף לא מי שאיבד קרוב משפחה דרגה ראשונה בשואה שיום מותו לא נודע, אנו הולכים לראות שהיום יעבור מטמורפוזה. מה יישאר מזה? ימים יגידו.