תפילת הגשם/ ד"ר מרים (לאור) כהנא ; שמחת תורה תשפ"ה-כיצד? / הרב ד"ר יוסף פריאל

 

תפילת הגשם 
 ד"ר מרים (לאור) כהנא

לחגי תשרי היבט חקלאי משמעותי: הסתיו בישראל מציין את המעבר משנה חקלאית אחת לאחרת. סוכות הוא "חג האסיף", שמבטא את השמחה על סיום איסוף התבואה, שמחה שבאה לידי ביטוי גם במאפייני החג, כגון ארבעת המינים מן הצומח שלוקחים בחג. חז"ל מוסיפים ואומרים ש"בחג נידונים על המים", כלומר, סוכות הוא המועד שבו נקבע כמה גשם ירד בעונת הגשמים הבאה. הדין על המים גם הוא בסיס למצוות החג, כמו שמפורטות במשנה: ניסוך המים על המזבח כשבית המקדש היה קיים ושאיבת המים לצורך שפיכתם על המזבח שנחגגה ב'שמחת בית השואבה'. ומצוות ערבה: הצבת ערבות בפינות המזבח והקפתו בתפילת "הושע נא", הקפות המכונות 'הושענות'.

העיסוק בגשם, הבסיס לכל הכלכלה בחברה חקלאית בארץ ישראל, ממשיך גם בשמיני עצרת. אחד ממוקדי התפילה בשמיני עצרת הוא המעבר מהתפילה על הטל, שנאמרה מפסח ולאורך כל הקיץ, לתפילה על הגשם (ליתר דיוק, זהו השלב הראשון של המעבר. על זמנה של התפילה המלאה על הגשם יש מחלוקת, וכיום מקובל בארץ ישראל להתחיל אותה רק בז' בחשוון, בהתאם לנימוק של המשנה שצריך לחכות כדי שעולי הרגל שבאו לירושלים בסוכות יוכלו לחזור לבתיהם).

התפילה על הגשם מלווה במתח רוחני מיוחד, שכן לפי תפיסת התורה ירידת הגשמים היא ביטוי למצב הרוחני של העם. כמו שנאמר בחומש דברים, בפרשייה שנאמרת פעמיים ביום בתפילה כחלק מקריאת שמע: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ.
וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ". (דברים י"א יג- טו).

למעבר בין הטל לגשם יש גם משמעות סמלית. הנביא הושע מתייחס לטל כמבטא השקיה מוגבלת שלא ניתן להתבסס עליה, בניגוד לגשם, שמרווה את הארץ: וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה' כְּשַׁחַר נָכוֹן מֹצָאוֹ וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ. מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יְהוּדָה וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ. (הושע ו ג- ד). העם המבקש לשוב בתשובה פונה לה' ומבקש שיבוא כגשם. מענה ה' מתייחס לחסד העם המוגבל: כענן בוקר וכטל משכים הולך. כלומר, האמונה של ישראל בה' באה והולכת, וקשה לסמוך עליה. אלא שדימוי הטל מופיע גם בהקשר אחר לגמרי בנבואת הנחמה החותמת את הספר, בהושע יד ו:"אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שׇׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן". כאן הטל הוא חיובי, ה' מבטיח כנחמה שיהיה כטל לישראל. התלמוד הבבלי מבין שהדגש בנבואת הנחמה שבסוף הושע הוא על הקביעות של הטל. המדרש בפסיקתא דרב כהנא יז מוסיף שבניגוד לטל, לגשם יש פוטנציאל נזק, ורבים מעדיפים שלא יבוא, כגון הולכי הדרכים ומתקני הגגות.

נראה שהעמדה הנפשית הנדרשת בתפילה על הגשם היא שנזכה לאיזון הנכון, בתזמון, בכמות ובצמצום הפגיעה מול הרחבת התועלת. בתפילת הגשם ובפיוטים של שמיני עצרת בולט העיסוק בצורך הזה באיזון בין שפע טוב לנזק, וכך נאמר בסיום התפילה:  בנוסח אשכנז: לִבְרָכָה וְלֹא לִקְלָלָה, לְחַיִּים וְלֹא לְמָוֶת, לָשֹׂבַע וְלֹא לְרָזוֹן. ובנוסח עדות המזרח: אָנָּא הוֹרִידֵם לְאוֹרָה. לִבְרָכָה. לְגִילָה. לְדִיצָה. לְהוֹד. לְוַעַד טוֹב. לְזִמְרָה. לְחַיִּים טֹובִים. לְטוֹבָה. לִישוּעָה. לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה. כְּמוֹ שֶאַתָּה הוּא ה' אֱ-לֹ-הֵינוּ רַב לְהוֹשִיעַ.

השנה נטען שמיני עצרת במשמעות כבדה ומרה, בהיותו יום השנה לטבח ביישובי העוטף. על הטל והגשם כביטוי לאבל ולזעקת האדם, ועל מידתו ומקומו של האדם בין בורא לבריאה, כותב אורי צבי גרינברג:

מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם לֹא נִתְכַּוֵּן לְתָאֲמוֹ לְבִכְיוֹ שֶׁל הָאָדָם:
שֶׁכֵּן אֲפִלּוּ תַּקִּיף כְּאֵבוֹ וְשִׁבְרוֹ גָּדוֹל כַּיָּם, כְּהֶשֵּׂג דִּמְיוֹנוֹ,
אֵין בִּכְיוֹ אֶלָּא כְּזַרְזִיפוֹ הַחֲרִישִׁי שֶׁל הַטַּל:
מוֹרִיד הַטַּל כִּוְּנוֹ לְמִדַּת בִּכְיוֹ שֶׁל אָדָם בְּצָרָתוֹ. 
וּמָה אִם יִפְרֹם אָדָם כְּסוּתוֹ לְעוֹרוֹ וְיִשְׂרֹט בְּשָׂרוֹ,
יִצְעַק בְּקוֹל – עַד רֶגַע-קָט וְנִצְרַד וְחִרְחֵר וְנָדַם
 וְזָלְפוּ חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ דְּמָעָיו.. וְזֶה כָּל תֹּקֶף הָאָדָם – –

מתוך שירו של אורי צבי גרינברג "מוריד הגשם" (שבתוך "מַסֶּכֶת שירים: הלב על מִלֵּאת", שבתוך סדר השירים "על דעת הזמן והמקום" המשובץ בכרך יא של כתביו).

יהי רצון שנזכה לשפע טוב, יציב וכפי מדתנו.

 

 

 

שמחת תורה תשפ"ה – כיצד?
 הרב ד"ר יוסף פריאל

אין מאמר זה עוסק בבתי כנסת ששכלו מי ממתפלליהם, גם לא בבתי הכנסת בעוטף עזה שחוו את התופת בשנה שעברה - שם ברור לכולם שיש להתחשב במשפחות השכולות ולחגוג את שמחת תורה בזהירות והתחשבות, אלא בשאר בתי הכנסיות, לציבור המוצא עצמו בהתלבטות לגבי שמחת תורה המתקרב: מחד, ברור לו שלא ייתכן לחגוג כדאשתקד, אך מנגד גם לא ברור לו מה הגבולות ההלכתיים שאפשר למתוח שהרי הלכות החג ידועות ושגורות.

ברצוני, בעזרת עיון ביסודות החג, להציע שניתן לשנות את המבנה המוכר – וזאת בעזרת העמדת החג על שלושה אדנים שכבר קיימים בו, אך לא ניכרים בדרך כלל.

• שמיני עצרת כיום דין.

• ההקפות, כתהליך רוחני של עבודת המידות.

• הימנעות ממה שבאמת לא היה צריך להיות בחג.

ואפרט:

א. מדברי הזוהר עולה שבשמיני עצרת עדיין ממשיך תהליך הדין שהתחיל בראש השנה; יש בו היבט דיני. היבט זה בא לידי ביטוי במנהגי האשכנזים (כגון לבישת קיטל; ניגון הימים הנוראים) ועוד,  אך לדבר אין השפעה רבה על אווירת היום בכללותו. במציאות שלנו השנה, אווירת הדין מתאימה למקום הנפשי והקהילתי בו עם ישראל מצוי: בלב מלחמה קשה, בבירור פנימי נוקב ובכאב רב. מתאים שבשנה זו נשנה את ההתכווננות הנפשית של הציבור בהגיעו לתפילות שמחת תורה: לא הגעה לקראת משתה וריקודים, אלא כניסה למעין יום דין שיש בו גם ריקוד מצווה בשמחת סיום התורה, אך יש לקחת אותו בהרבה יותר כובד ראש.

ב. שינוי האיזון הפנימי של החג יכול להישען על תפיסת ההקפות כתהליך תיקון המידות ואיזון רוחני, כפי שעולה בעיקר ממנהג הספרדים לומר בכל הקפה טקסט של תיקון, הבנוי על פי שבע המידות הקבליות המוכרות: גבורה, חסד, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. הבא לתפילה בשמחת תורה בבתי כנסת אלה יודע שהוא בא גם לעבודת המידות, שבכל הקפה יש מרכיבים בסדר קבוע: פסוקים שמזכירים את הספירה שלה,

ולאחריהם בקשה המתייחסת לספירה גם כדרישה לתיקון פנימי של המתפללים: שנזכה לגמול חסד, שנתגבר על יצרנו וכן הלאה. זוהי ליבת שמחת תורה כיום של התבוננות ותיקון. בחג הקרוב יהיה מתאים במיוחד להדגיש את הפן הזה ודרכו לתת ביטוי למצב בו אנו מצויים השנה.

ג. הסוגיה השלישית היא אווירת היום.

ברור שיסוד היום הוא שמחה, הדבר נפסק להלכה שיש להרבות בשמחה בצורות שונות כמשתקף בשמו של החג. אלא שבבתי כנסת אשכנזים רבים, והדבר גם נדד לכמה מבתי הכנסת הספרדים שבהם קהל מתפללים צעיר, נוהגים לשתות משקאות חריפים במהלך ההקפות, בעיקר בבוקר, ויש שמחמירים ומתחילים כבר בערב החג. למרות עתיקות מנהג השתיה, שכבר הוזכר על דרך השלילה בהלכה, יש להחליט שהשנה אין משקאות חריפים בשמחת תורה. ובאותו עניין: יש לבדוק היטב את התאמתה של הסעודה הקהילתית המקובלת בהרבה מן הקהילות - אלא אם כן היא נזקקת על פי מבנה הקהילה, למשל בקהילות בהן חלק גדול מן האבות מגויסים.

עם כל הנאמר, ראוי שגם אם מכניסים את אווירת ימי הדין לתוך התפילה, אסור לשכוח שזו תפילת חג. כמו שבמגילת איכה הנקראת ביום החורבן, אנו מסיימים כל פרק במילות נחמה – נחפש גם בשמחת תורה הקשה הזה היבט של נחמה, שיבוא לידי ביטוי בשירים של חיבור לנשמה, ציפייה לגאולה, הודיה או אמונה, או בהקראת דברים מחזקים (ונכתבו אינסוף כאלה במלחמה הארוכה הזו), כדי שיומתקו הדינים, תרתי משמע.

מאמר זה מופנה לשמחת תורה תשפ"ה הקרב ובא עם כל עיצבונו, אך ברור שהיסודות המודגשים ראויים לעיון לפני כל שנה ושנה.